"וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם" (עזרא א', ו')
קול קורא לישראל, קולו של כורש וקולו של בלפור וקולו של הרצל וקולו של משה וקולו של ז'בוטינסקי וקול עצרת האומות המאוחדות וקולו של פרעה: "וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ב, ל"א). אך כפי שהיה בימי כורש ובימי בלפור ולפני שבעים שנים – המעטים עלו והרבים נשארו.
בשנת 1942, שנת האקציה הגדולה בגטו וארשה, "אם הבנים שמחה" לרב טייכטל קובעת:
"אפילו רבנים ורביים וחסידים – לזה יש רבנות טובה, ולזה אדמו"רות טובה, ולזה עסק טוב או פאבריק טוב או משרה טובה ונכבדה עם סיפוק גדול, אשר מורא עלה על ראשם – אם ילכו לארץ ישראל יתרופף מצבם… ואנשים אלה המה משוחדים על ידי הנגיעה הזו הטמונה עמוק בלבם… בימי עזרא אלו שישבו בשלווה בגולה לא הלכו עמו, רק העניים והמדוכאים עלו עמו… עזרא שלח איגרות לכל ערי הגולה שיעלו אתו לארץ ישראל… והשיבו: שבו אתם בירושלים הגדולה ואנחנו נדור פה בירושלים הקטנה, כי היו חשובים מאוד בעיני השרים והערלים, והיו עשירים גדולים וישבו בשלום ושלווה".
וכן ראינו כי: "כבר היה העניין האלוקי מזומן לחול", אומר הכוזרי, "כאשר בתחילה אילו היו מסכימים כולם לשוב בנפש חפצה, אבל שבו מקצתם ונשארו רובם וגדוליהם בבבל, רוצים בגלות ובעבודה, שלא ייפרדו ממשכנותיהם וענייניהם".
כך, גם בימי עזרא: "וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם בִּכְלֵי כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ" והם נותרו לשבת בשלווה בגולה. המעטים שבמעטים עלו ואילו הרבים נשארו לבכות ולמות על סיר הבשר. עונשו של עם ישראל הוא הגרוע בעונשים, כדברי ג'ורג' סנטיאנה: "אלה שלא לומדים מההיסטוריה נידונו לחיות אותה שוב".
במלאת שבעים לישראל, היעבור הקול בכל שבעים תפוצות וגלויות ישראל, אשר המה גולים שמה: "מִי בָכֶם…יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה"?
הישעו אֶל הַצִפּוֹר (ביאליק): "מִי יִתֶּן-לִי אֵבֶר וְעַפְתִּי אֶל-אֶרֶץ/ בָּה יָנֵץ הַשָּׁקֵד, הַתֹּמֶר!"?
היקשיבו, במלאת שבעים וחמש שנים למרד גטו וארשה, לקולה של צביה לובטקין:
"כמאליהן נגררות הרגלים בניקרה אפלה זו, וצללים של חלום רחוק פוקדים אותך, חלום שחלמת את וחבריך על ארץ-ישראל, על חיי חברות ועבודה, על חיים של זקיפת קומה. דמויות חברים שכבר עלו והגיעו אל החוף צפות ועולות ודמויות חברים שבאו משם בשליחות וטיפחו משהו בלב. וכל הזמן מענה כסיוט הרהור הפגישה עמהם שם בארץ, בקיבוץ"?
כאז כן היום, התשובה היא לא! בלא קטסטרופה היסטורית בני עמנו אינם שבים, לאסוננו, למולדת, אפילו כשמנהיג העולם החופשי דונאלד טראמפ מכריז על ירושלים כבירת ישראל. אלא שכאז כן היום, המעטים, אלה אשר שמעו את הקול: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב, א'), יחד עם המעטים השומעים את קולם של כורש ובלפור והרצל ומשה וקול האומות המאוחדות הם אלו שימשיכו ויתלקטו כאן, יצאו ממעי העמים ויבטיחו מיליון עשירי, שאולי ינציח לדור ודור בארץ ישראל את הקיום היהודי. לו יהי.
פסח
המאמר נכצב בהשראת ספר עזרא, פרק א' ופורסם במסגרת 929 – תנ"ך ביחד.
לקריאת המאמר באתר 929 לחצו על קישור זה.
"מה יותר גדול מבית גדול? ספר קטן" 