19 במאי, 2014
יט' אייר, תשע"ד
בשבועות האחרונים אנו עדים לדרמה אנושית, שאין אדם על פני כדור הארץ שנחשף אליה, וליבו אינו נכמר למשמע הפרטים הקשים והמכאיבים. סיפור טיסת 370 של "מלזיה איירליינס" מקואלה לומפור שבמלזיה לבייג'ינג, על 239 הנוסעים והנוסעות ועשרות אלפי האנשים הקשורים במעגלים הולכים ומתרחבים לאנשים אלה, שנעלמו באבחת רגע הרה גורל, לאנשים אומללים אלה, שאין יודע מה קרה להם, ואולי לא ידעו לעולם מה עלה בגורלם. לצד התחושות העזות המציפות אותנו למשמע הסיפור הטראגי הזה, כולנו עדיין מקווים שיהפוך לדרמה עם סוף שמח. כדבריו של דוסטוייבסקי: "בלב הריאליסט אין האמונה נולדת מן הנס, אלא הנס הוא שנולד מן האמונה. הריאליסט אם הוא בא לידי אמונה, הרי שמתוך עצם הריאליזם שלו יהיה חייב להאמין בנס ויהי מה". לצד כל אלה, נגלית לעינינו תמונה רחבה ומעמיקה, לא רק על מערך הטיסות העולמי, על בעיותיו ומעקשיו, אלא ובעיקר על מגבלותיו של האדם.
לפי אחת הגרסאות, המטוס צלל למצולות האוקיאנוס ההודי, מערבית לעיר פרת' האוסטרלית. בראיון שנערך לפני מספר שבועות עם מומחה אוקיאנוסים, אמר הנ"ל כי הידע המצוי בידינו לגבי הירח הוא רב פי כמה וכמה ביחס לידע על מעמקי האוקיאנוס, בעיקר האזור הזה של האוקיאנוס ההודי, שמשלחת המחקר האחרונה שהתה בו לפני עשרות בשנים. מספר חוקרים סבורים כי במעמקי האוקיאנוסים ישנם יצורים אשר האדם איננו מכיר עדיין, ישנם כאלה הסבורים כי יצורים קדומים ביותר, כגון דינוזאורים, עדיין חיים בתחתית הימים. בהתחשב בעובדה כי פחות משליש משטחו של כדור הארץ שלנו הוא יבשה, מדובר בעניין דרמטי ביותר.
אדם דתי השומע דבר שכזה, וודאי יחשוב בליבו על הפסוק מתהילים "מָה רַבּוּ מַעֲשֶיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ…." (תהילים, ק"ד 24). הרציונליסט לבטח יאמר לעצמו, איך קורה שאנחנו יודעים יותר על הירח מאשר על המתרחש על פני כדור הארץ? מעטים לצערי ישאלו את עצמם את השאלה הכול כך מתבקשת: לאור מידע זה, מהו בעצם מקומו של היצור האנושי ביחס לטבע? חדשות לבקרים אנחנו שומעים אנשים, מנהיגי מדינות, השמים עצמם לבעלי כוח בלתי מוגבל, הם ישמידו, הם יעלו והם יורידו ועוד ועוד. המין האנושי עבר במשך מאות בודדות של שנים מהפך, עד ניקולאוס קופרניקוס סברו הכול כי כדור הארץ הוא מרכז היקום, והנה בא קופרניקוס ובניגוד לתפיסה הגיאוצנטרית, תיקף מדעית את התפיסה ההליוצנטרית ובכך הניח את הבסיס להוכחה כי כדור הארץ הוא כוכב קטן במערכת השמש האקראית שלנו, שהיא אחת מאין ספור מערכות שכאלה ביקום. משמעות תגליתו זו של קופרניקוס עדיין לא חלחלה לנפשנו. מצד אחד רואים, בעיקר האנשים הדתיים ברחבי העולם, את האדם כפרודה קטנה אשר כל גורלה נקבע על ידי האל. אחרים, כאמור, רואים באדם לא רק את נזר הבריאה אלה כיצור שאין גבול לכוחו, והוא השליט הבלעדי על היקום כולו, ווודאי ובוודאי על כל המתרחש על פני כדור הארץ. שתי תפיסות אלה גם יחד, כאמור, אינן עולות בקנה אחד עם השאלה: מהו אם כן, תפקידו של האדם על פני כדור הארץ? שתיהן אינן נותנות מענה למציאות הממשית. אם אנחנו כל יכולים, איך קורה שאיננו יודעים מה קורה מתחת לאפינו? ואם אנחנו עלה נידף להחלטות כוחות עליונים מאתנו, למה עלינו להתאמץ בכלל? אך יכולה להיות גרסה נוספת, עמדה השונה מהותית מקודמותיה.
בספרו "האדם והטבע”, אומר אהרון דוד גורדון כי "היו ימים, אשר האדם לא הכיר את ערך האוויר, אשר לא ידע, כי באין אוויר, אין חיים לו… כמו שאין חיים לדג בלי מים… ברור כי בהוציאך את הדג מן המים אפילו אם תיצק עליו מים די הצורך נשימתו לא תועיל לו הרבה. כי לא רק את הנשימה הוא חסר. חסר הוא את הספירה של המים. חסר הוא את הלחיצה, שהם לוחצים על כל נקודה מנקודות גופו – אותה הלחיצה המקפית והמאחדת, המכריחה אותו להיות ברייה בפני עצמה, לחיות. על כן, כמעט תוציאו מן המים, מתחיל דמו להתפרץ מכל נקבוביות גופו… מתחלת ההתפרדות… והטבע? הגם זה ברור לכל, כי הטבע … הוא לאדם ממש מה שהמים הם לדג ומה שהאוויר הוא לכל חי על פני האדמה?…" היכולה עמדה זו של גורדון, היות חלק מהטבע לא מעליו ולא מתחתיו, אלא בתוכו עם התפקיד המיוחד לו, לברייה האנושית, בתוך תוכי הטבע, היכולה עמדה זו להיות עמדתו של המין האנושי בימינו אלה? מסופקני, כי הרי מה שאיננו מתחת לדבר מה או מעליו, איננו קיים בשדה השקפתנו. אך הטבע היה כאן לפנינו ומן הסתם יהיה כאן גם אחרינו, אם לא נשנה את האופן שבו אנחנו תופסים את עצמינו ביחס אליו. אילו היינו צנועים יותר כלפיו, אולי הייתה צומחת מכך ישועה גם למזי גורל אלה שצללו ליוון מצולות ואין להם, כנראה הצלה אולי…
פסח
"מה יותר גדול מבית גדול? ספר קטן" 