גדול בישראל

24 ספטמבר, 2013

כ' תשרי, תשע"ד

למרות התהום הפרושה בין השקפת עולמנו לבין השקפתו של מר"ן עובדיה יוסף אני מייחל בכל ליבי ונפשי לרפואתו השלמה. בעייני הרב יוסף איננו גדול בישראל רק בשל העובדה שהוא בור סוּד שאינו מאבד טיפה ואפילו לא בשל העובדה שהוא דומה בעיניי לאלעזר בן ערך עליו נאמר "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ואלעזר בן ערך כמעיין המתגבר בכף השנייה, מכריע את כולם", אלה ובעיקר משום שהוא יצר חברה בנה מציאות תרבותית הקים רקמה חיה של מאות אלפי אנשים היוצרים מבנה ביניים חברתי תרבותי בתוך החברה הישראלית. מפעלו של הרב יוסף איננו מפלגת ש"ס אשר תחשב ברבות השנים לאפיזודה במפעלו הענק. העובדה שהרב יוסף הצליח לאחד יחד את שבטי ישראל יוצאי עדות המזרח לקריאה בסידור אחד, אין לה למיטב הבנתי אח ורע בישראל המודרנית שלנו.

כל אלה הסונטים ברב יוסף על דעותיו, מנהגיו ועוד, אינם מבינים כהלכה את העובדה כי חברה נוצרת במקום העבודה, בשכונה במרכז הקהילתי ובבית הכנסת. במקום בו אנשים בשר ודם חיים את חייהם היום יומים חווים את חוויותיהם הטובות יותר או פחות, מביאים את ילדיהם בברית הנישואין ואו בבריתו של אברהם אבינו – שם במקום הזה נוצרת ונוצקת חברת האדם היהודי גם הישראלי. ושם שם ניצח הרב יוסף את כולנו. בשעה שתנועת העבודה בעטה בנעל מחודדת היטב בכל מפעליה הרוחניים והחברתיים, בזמן בו מדינת ישראל קיצצה וחמסה את כל מפעליה התרבותיים. עשה ועושה ואני מתפלל שימשיך ויעשה, הרב יוסף כמעט את הבלתי אפשרי, הוא חידש חיים יהודיים במדינת ישראל הדמוקרטית תוך שהוא ממלא אותם בתוכן עכשווי, לשיטתו ולהבנותו. הוא מתח רשת חברתית, לא הפייסבוק והטוויטר, העוגנת עמוק בתוך כל רובדי היומיום של האיש האישה הילד והילדה. במאמרו סמלים תלושים כתב מאיר יערי "הבדלתי בין הסמלים החיונים של גורדון ובין הסמלים התלושים … הסמל החיוני יש בו כדי לעצב דמות קבועה להשתלשלות החיים, בעוד שהסמל התלוש חסר את הזיקה הממשית אל חיי דורות ואל המונים רבים. הוא בן חלוף והוא שרוי בעולם דמיוני של דמויות אוויריות, פאנטומים בלעז. הסמל החיוני הולך ונרקם לאיטו בתוך העם, בין תושבים, גרים, אלמנות ודייגים, הוא מפכה חרש, עד שבאים יחידי סגולה ומֵשָווים לו ביטוי משחרר" מה שהבין איש כיערי זרקו ממשיכיו בבוז תוך הסברים מלומדים על רווח והפסד במאזני הבוחן למיניהם, שעה שהם מפסידים את העם, הדמוקרטיה והציונות. כן ש"ס זקוקה לעטיני השלטון, אך היא תתקיים גם בלעדיהם כי היא מקיימת את אשר אמר פעם אנטק צוקרמן " מה גדול יותר מבית גדול? ספר קטן!" במקום בו מטפחים את הרוח, מחדשים אותה, חיים אותה, בוחנים בודקים ולומדים אותה, עטיני השלטון הם תוספת הכרחית אבל רק תוספת. אנחנו נמשיך להתנגד לדרכו של הרב יוסף, אך נתנגד לה מתוך הערכה עצומה לגדול בישראל, שניתן וחובה ללמוד ממעשיו ומפעלותיו .מי יתן והרב יוסף יחלים וימשיך לאתגר אותנו בשדה זה שהוא נשמת אפה של עצם קיומנו.

לו יהי.

פסח

ממשלת ישראל (שונאת) נגד עם ישראל?

17 ספטמבר 2013

י"ג תשרי תשע"ד

בימים האחרונים, די בהיחבא יש לציין, מתפרסמים נתונים כלכליים שבכל מקום שפוי בעולם היו מעוררים מחאה רבתי. מסתבר כי בישראל של שנת 2013 היחס בין החוב לתוצר (נוסחה המודדת את שיעור החוב הפנימי והחיצוני מתוך התוצר המקומי הגולמי), שהוא קודש הקודשים של "חכמי הכלכלה" ואף קדוש מהפרות להודים, הוא 67.12% . בכדי להבין את המשמעות יש לציין כי מדינות ה – oecd  " מתהדרות " ביחס חוב תוצר ממוצע של 108.8%, יותר מפי אחד וחצי מזה של ישראל! רק בכדי לסבר את האוזן, חינוך חינם מסוף חופשת לידה הכולל יום לימודים ארוך יעלה 9.5 מיליארד ₪ שהם פחות מאחוז תוצר. הבאת מספר הרופאים, מיטות האשפוז והציוד הרפואי לסטנדרט בינלאומי הוא 6 מיליארד ₪, שהם 0.604% תוצר, ובשל נתון החוב הנמוך עד לגיחוך שיפורים מעין אלו אפשריים כמעט בכל תחום חיים של אזרחי ישראל (בטחון אישי, בריאות, תשתיות, חינוך, דיור ועוד) אפילו עוד השנה. משמעות נוספת ואף קריטית יותר של כל נתונים אלו היא, שכל הקיצוצים אשר הושתו על החברה הישראלית לאחרונה הינם קיצוצים הנובעים כנראה מאיבה בלתי מוסברת של הנהגת ישראל לאזרחי המדינה. הקיצוצים בתקציב השנה עמדו על 9.5 מיליארד ₪ ועוד היד נטויה ע"פ בנק ישראל. הקיצוצים הללו יכלו להימנע בגיוס של פחות מאחוז תוצר (0.956%),  גרעון של 5.3% במצב זה של יחס חוב תוצר זעום הן יחסית והן בפני עצמו היה מייתר אותם לחלוטין ואף יותר מכך, הוא היה מדגדג את יחס החוב תוצר מלמטה, עד כי היחס היה פורץ בצחוק. קברניטי המדינה חוזרים ומסבירים עד כמה חשוב לייצב את מצבה של ישראל  כלכלית, כי כשהמצב ישתפר אז ייטב לכולנו.

אך ראו זה פלא דווקא כשמצבה של ישראל הוא מהטובים מבין כל מדינות ה –  oecdדווקא כשלראשונה התוצר הלאומי עומד על מעל טריליון ₪ בשנה, דווקא אז מקשה את ידו נתניהו על נתיניו ומכה אותם בשוטים ובעקרבים המודרניים של ימינו. הוא מעמיק את העוני, פוגע בבריאות, הוא מעמיס ללא רחם על עניי ישראל את המע"מ, הוא עושה בקיצור הכל להרע לאנשים אלה. אבל מן הצד השני הוא אומר כי במצבה הגיאופוליטי של ישראל, ראה סוריה נשק כימי נשק אטומי ועוד, " אם אין אני לי מי לי " למי מתכוון נתניהו כשהוא אומר משפט זה? האם לאותה חברה שהוא יום יום ושעה שעה שובר את מפרקתה בעוד ועוד גזרות? האם הוא מתכוון לאותם חיילים הנאלצים לעבוד בכדי לכלכל את משפחותיהם? מאין לוקח ראש-ממשלת ישראל את התעוזה להסתופף תחת סוכתם המטה ליפול של אנשים אלה שהם לוז השדרה של החברה הישראלית, ואשר ביום פקודה ,שהוא נתניהו ייתן, יהיו הראשונים ללכת למערכה הכבדה ללא אומר ודברים? יש שיאמרו כי מדובר פה בעיוורון, בחוסר הבנה, באמונה חסרת פשר באסכולת שיקגו  שהסתבר שהיא הסחורה המקולקלת ביותר בשווקי ימינו. ויש כאלה אשר יטענו כי זו היא דתו של נתניהו ואין בילתה אליה הוא כורע ובה הוא מאמין באמונה שלמה ותמימה ולעזאזל העובדות. אך אני סבור כי כל התשובות הללו אינן נכונות, אני סבור כי דבר אחר מדרבן את ראש-ממשלת ישראל לעשות ככל העולה על רוחו באזרחיו. גבהות ליבו של נתניהו "ועיוורונו" כביכול, נובעים משתי סיבות המזינות זו את זו.

ראשית ראש הממשלה לקה, ובעמקות ראויה לחרדה, בהיבריס שנצפה לאחרונה לפני מלחמת יום הכיפורים עת הכל היו בוטחים ובטוחים כי אנחנו נגיע לבירות מצרים וסוריה בתוך שעה, אם לא פחות מכך. אך כפי שלמדנו היבריס איננו נולד ככה סתם, אלא אם כן מדובר בבעיה נפשית פתולוגית. להיבריס יש תמיד שורשים במציאות, שורשים המזינים את בעלי החלומות על עוצם ידם וגבורת נפשם. שורשי ההיבריס של נתניהו נטועים עמוק מאוד בעובדה כי במישור הכלכלי חברתי אין אף אחד שבאמת מאתגר אותו. מחאת 2011 חדלה להתקיים כאיום ממשי. האופוזיציה "הלוחמנית" נתבררה כסנצ'ו פאנצ'ו של הקואליציה עת הועבר התקציב והיא מיהרה לתפוס תנומה. למעט ההסתדרות אשר כוחה במותניה, דבר אותו זיהה שר האוצר לפיד מבעוד מועד ולכן נזהר ובצדק לא להבעיר את המדורה הזו שיכולה הייתה להפוך לרמצים את גאוותו של ראש הממשלה. למעט ההסתדרות, אשר בזכות כוחה זה הצליחה למתן את ההידרדרות האסטרטגית כלכלית בשורה של הישגים. מצויה החברה הישראלית המיואשת הרואה בעיניים כלות כיצד משאביה הטבעיים נגזלים, כיצד הפערים הולכים וגואים,  כיצד העני נעשה עני יותר והעשיר רק מתעשר יותר ויותר. כל הסימנים המעידים נמצאים כאן זה מכבר הפער, הייאוש, העוני, תחושות המועקה, העלבון וחוסר התקווה.

נתניהו ייזכר בהיסטוריה של עם ישראל כרחבעם בנו של שלמה, אשר ביהירותו אמר לעשרת השבטים "אבי הכביד את עולכם ואני אוסיף על עולכם"  על עשרת השבטים הללו אכן הכביד שלמה את ידו בשעה שעל שבט יהודה הקל וחמל. לכן כשפנו עשרת השבטים אליו אמר להם רחבעם בעברית בת ימינו, לאחר שדחה את עצת זקני יועציו וקיבל את עצת חביריו הצעירים, לכו לחפש את חבריכם. וכך באה נבואתו של אחיה השילוני לירובעם בן-נבט "ויתפש אחיה בשמלה החדשה אשר עליו ויקרענה שנים עשר קרעים: ויאמר לירבעם קח לך עשרה קרעים כי כה אמר ד' אלוהי ישראל הנני קורע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרת השבטים " וכך נתפצלה ישראל  לעד, והשאר היסטוריה.

פסח