"המריבה כבשה את העיר והרומאים כבשו את המריבה"
(יוסף בן מתתיהו)
יש להתבונן שוב ושוב ברגע הזה (שניה 13 בסרטון בקישור כאן). למראה הרגע הזה בו כל מעצמות העולם בתוכו אנחנו חיים מוחאות כף אל כף למה שנתפש בעיניהן כרגע של שמחה לאיד למדינת ישראל. אין יהודי שיכול להישאר אדיש.
לא, אינני תומך במפעל ההתנחלויות. ההיפך הוא הנכון, אני סבור שהוא יכול להביא לאסון. אבל רק עיוור ו/או שונא עצמו לתיאבון, יראה ברגע זה רגע של קורת רוח. יותר ממה שהדבר העיד על מצבנו בעולם הוא העיד על עומק השבר הפנימי בתוכו אנחנו מתבוססים. אל השמחה של כל העולם הצטרפו הקולות של הקרע ההולך ומעמיק ביננו. העולם הפך, מבחינת כמה מ"חלקיה" של החברה הישראלית, לזירה בה יש לנצח, להכריע ולהביס את היריב, "האויב הפנימי". כל אחד לשיטתו.
מצד אחד מתנגדי ההתנחלויות משפיעים רוב אהבה ושמחה על מועצת הביטחון של האו"ם ומן הצד השני נושאים את נשיא ארה"ב הנבחר, טראמפ, כמשיח בן דוד העומד להביא לתיקון עולם במלכותו הממשמשת ובאה. ככל אשר עקירת העין של היריב הפנימי כואבת יותר, כך נגרמת נחת רוח ושפע של טובה לכל אחד מהצדדים.
"תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁצָּרוּ בֵּית חַשְׁמוֹנַאי זֶה עַל זֶה, הָיָה הוֹרְקְנוּס מִבִּפְנִים, וְאַרִיסְטוֹבְּלוּס מִבַּחוּץ, וּבְכָל יוֹם הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִים לָהֶם בְּקֻפָּה דִּינָרִין, וְהָיוּ מַעֲלִים לָהֶם תְּמִידִים… לְמָחָר שִׁלְשְׁלוּ דִּינָרִין בְּקֻפָּה וְהֶעֱלוּ לָהֶם חֲזִיר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַחוֹמָה, נָעַץ צִפָּרְנָיו בַּחוֹמָה, נִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה."
(מסכת בבא קמה דף פ"ב)
ימי החנוכה בהם אנחנו מצויים מזכירים לנו את הדרך שהובילה לחורבן בית שני – מחלוקת שהביאה למלחמה בין שתי משפחות מבית חשמונאי. שני הצדדים הסכימו שאין לפגוע במלאכת הקורבנות, אך בכדי לנקר את עיני הצד האחר היו מוכנים לעבור על ה"ייהרג ובל יעבור", והעלו חזיר לנצורים בתוך החומות. הצעד נתפש מבחינתם ככזה: הצער שהדבר הזה יגרום לכם הוא לאין ערוך מתוק יותר בעבורנו, היות ואנחנו עוקרים לעצמנו עין אחת בלבד ולכם אנו עוקרים שתיים, בשל ההפתעה והאימה שיש במעשה זה.
אם נחרוג מן האגדה ונעבור למשמעותה הריאלית, נוכל ללמוד מכך את הלקח אשר למדו כמעט כל עמי העולם על בשרם. אין הניצחון נקנה אלה ביצירת קרע הולך ומעמיק בקרב היריב. ככל אשר תצליח לפלג, לפרק ולחבל ברקמת האחדות של יריבך כן יקרב הרגע בו תוכל להביסו. כך, במלחמת העולם הראשונה סייעו הגרמנים ללנין לכבוש את השלטון בחברה רוסית מתפוררת והולכת, רעבה ומפורקת, ובכך שחררו עצמם מהחזית הרוסית ויכולים היו להפנות 50 דיבזיות ל"מתקפת האביב" של 1918 על צרפת.
כך הבין ראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג, כי אם לא יענה לכל תביעותיהם של האיגודים המקצועיים להטבת תנאיהם, החברה הבריטית תתפורר תחת מגף המלחמה ההולך ומכביד את עולו עליה ולכן הורה למנהלי המשא ומתן עם מנהיגי הפועלים – כי אם אלה האחרונים מאיימים בשביתה עליהם מיד להסכים לכל תנאיהם. כך עמדה גם גרמניה עצמה בפני התפוררות פנימית כשאזרחיה החלו מתקוממים כנגד אלה המספסרים במלחמה בכדי להתעשר.
חכמה זו של שמירת נשמת אפה של חברה דמוקרטית מלוכדת על אף המחלוקות העמוקות בתוכה, אבדה לשני הצדדים הקיצוניים בתוכנו. הם חוגגים את "ניצחונותיהם" כאילו ניצחו אויב מר ואכזר במיוחד; אך אחריות מיוחדת במינה מוטלת על ההנהגה הנוהגת בנו לעת הזו. אלה ככל הנראה רואים במצב סוג של משחק, באמצעותו ניתן להשתמש ברגשותיהם הכנים של האנשים כברכבת הרים, בכדי להשיג הישגים קצרי מועד. ככל אשר יימשך מצב זה, הקרע העמוק בין כה וכה ילך ויעמיק, עד אשר מקרה החזיר ממלחמת האחים החשמונאית יחוויר לנוכח עומק השנאה שבינינו.
ההצהרות האחרונות הגורסות או כניעה או סיפוח מוכיחות את חוסר האחריות העמוק אליו התדרדרנו. האם אלה המצהירים כך מתכוונים לנאום אלעזר בן יאיר על המצדה? מה פירוש "או כניעה או סיפוח"? האם לאחר 2,000 שנות גולה כל גורלו של העם היהודי על אודיו המוצלים מאש שנאספו כאן, תלוי ב"או סיפוח או כניעה"? ואם לא יהיה סיפוח מה אז? נתבצר כולנו בהר חקרא (גמלא) ונטיל עצמנו לתהום? נעזוב את הארץ ונגלה שוב?!? השימוש בטרמינולוגיה הזו הוא לא פחות מסכנת נפשות.
כשהחלו האירים להתקומם כנגד בריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה, משום שהבטחותיה של אנגליה לעצמאות אירית לא התקיימו, הם הכינו מרד כנגד הבריטים. מרד זה דוכא על ידי האירים עצמם. הם שפכו את סירי הלילה על ראשם של המורדים וגידפו אותם. אלא שהבריטים לא הסתפקו במופע האחדות האמיתי שהפגינו רוב האירים, שבניהם לחמו ונפלו שכם אל שכם עם האנגלים, הסקוטים והוולשים. האנגלים הוציאו להורג שלושה עשר ממנהיגי המורדים; מעשה שהפך לבסיס ולאתוס המכונן של מלחמת העצמאות רווית הדמים בין אנגליה לאירלנד.
לכן נכון יהיה למנהיגינו להיות זהירים מאוד באתוסים אליהם הם נשבעים במילים גבוהות. עליהם לדעת שיש אנשים הקולטים לנפשם את הדברים כדברי אלוהים חיים; די לקרוא במסכת גיטין נו ע"א בכדי להבין את משמעותן ההרסנית של מילים ותעמולה, וזה הסיפור המסופר שם (בשפה חופשית):
אספיאנוס קיסר צר על ירושלים שלוש שנים. באותה עת היו בירושלים שלושה עשירים גדולים: נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת, ועשירים אלו התנדבו לעזור. אחד אמר "אני אזון את בני העיר בחיטים ושעורים", שני קבע "אני אזון אותם ביין, במלח ובשמן" ושלישי הכריז שיספק לכולם עצים לבערה. שיבחו חכמים את העשיר שתרם עצים כיוון שזו הוצאה גדולה מאוד וכיוון שמחסן אחד של חיטים צריך שישה מחסני עצים כדי לאפות ממנו לחם כראוי. ובמחסני ירושלים הנצורה היה די מזון להאכיל את כל הנצורים עשרים ואחת שנים.
אמרו חכמי ירושלים: "נצא ונעשה שלום עם הרומאים", אך בריונים שהיו בעיר לא הניחו להם. "נצא ונעשה איתם מלחמה" דרשו הבריונים, ולא הקשיבו לדברי החכמים שאין סיכוי להביס את הרומאים בקרב ומוטב שיוסר המצור. קמו הבריונים ושרפו את מחסני המזון במטרה לגרום לרעב שיכריח את האנשים לצאת למלחמה.
וכך נפלה ירושלים ע"פ התלמוד. מחסני אוכל שיכלו להספיק לה ל- 21 שנים הועלו באש; משום שמישהו הכניס לבריונים ההם לראש שברגע האמת יקרה נס והכל יתהפך לטובתנו. כידוע, זה לא קרה.
ולכן מי שסבור, שהוצאת עינו של האחר באמירה נואלת ובלתי אחראית ו/או בשמחה לאידו על נפילתו ו/או הצהרות חסרות אחריות הכל או לא כלום, תשרת את מטרותיו, ימצא את עצמו טובע בדמה של התפוררות ומלחמת הכול בכל, כפי שרק אנחנו היהודים מסוגלים לה.
פסח
נר חמישי של חנוכה, כ"ח כסלו תשע"ז, 28 דצמבר 2016
"מה יותר גדול מבית גדול? ספר קטן" 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.