כא' תשרי, תשע"ה
15 אוקטובר, 2014
מכת ברלין
בספר דברים פרק כ"ח ניתן למצוא "שפע" עונשים באמצעותם מאיים משה על עם ישראל לבל יפרו את הברית שכרתו עם בורא עולם בהר חורב. בין שאר הדברים נאמר שם:
" יַכְּכָה ה' בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת, וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב, וּבַשִּׁדָּפוֹן, וּבַיֵּרָקוֹן; וּרְדָפוּךָ, עַד אָבְדֶךָ. וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל-רֹאשְׁךָ, נְחֹשֶׁת; וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּחְתֶּיךָ, בַּרְזֶל."
(פסוקים כ"ב-כ"ג)
" וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה, וְלֹא תַצְלִיחַ, אֶת-דְּרָכֶיךָ; וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל, כָּל-הַיָּמִים–וְאֵין מוֹשִׁיעַ."
(פסוק כ"ט)
" יַכְּכָה ה' בִּשְׁחִין רָע, עַל-הַבִּרְכַּיִם וְעַל-הַשֹּׁקַיִם, אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל, לְהֵרָפֵא–מִכַּף רַגְלְךָ, וְעַד קָדְקֳדֶך"ָ.
(פסוק ל"ה)
התנ"ך אינו משאיר אותנו ללא תשובה ברורה בנוגע למהות הברית שנכרתה בהר סיני ומשמעויותיה, ולסיבות בעטיין יבואו על ראשו של העם כל העונשים הללו. בספר ירמיהו מבוארת מהות הברית, משמעותה והסיבות לעונשים על הפרת הברית:
" וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר: כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי, כָּרַתִּי בְרִית אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר-יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ; וְלֹא-שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם. וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם, וַתַּעֲשׂוּ אֶת-הַיָּשָׁר בְּעֵינַי, לִקְרֹא דְרוֹר, אִישׁ לְרֵעֵהוּ; וַתִּכְרְתוּ בְרִית, לְפָנַי, בַּבַּיִת, אֲשֶׁר-נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו. וַתָּשֻׁבוּ, וַתְּחַלְּלוּ אֶת-שְׁמִי, וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ, אֲשֶׁר-שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם; וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם–לִהְיוֹת לָכֶם, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה, אַתֶּם לֹא-שְׁמַעְתֶּם אֵלַי, לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ; הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם-יְהוָה, אֶל-הַחֶרֶב אֶל-הַדֶּבֶר וְאֶל-הָרָעָב, וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לזועה (לְזַעֲוָה), לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. וְנָתַתִּי אֶת-הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת-בְּרִתִי, אֲשֶׁר לֹא-הֵקִימוּ אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי–הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם, וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו. שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם, הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים, וְכֹל עַם הָאָרֶץ–הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל. וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם, וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם; וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. וְאֶת-צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה וְאֶת-שָׂרָיו, אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם, וּבְיַד, מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם; וּבְיַד, חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל, הָעֹלִים, מֵעֲלֵיכֶם. הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם-יְהוָה, וַהֲשִׁבֹתִים אֶל-הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ, וּלְכָדוּהָ, וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ; וְאֶת-עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה, מֵאֵין יֹשֵׁב."
(ירמיהו ל"ד, י"ב-כ"ב)
כיום, נראה שאין עונש אחד במניין העונשים שהעם היהודי לא נענש בו על שהפר את הברית. קצרה היריעה מלתאר את סבלותיו של עם זה משך אלפי שנים. אך מכה כמכת ברלין, בה קבל עם ועולם מעלים על נס חלק מצעירי הארץ הזאת כמושא הערצה את הבירה שממנה ניתנה הפקודה לחסל את העם היהודי כולו – נדמה לי כי עונש שכזה לא העלה גם התנ"ך עצמו על דעת דפיו. מן הסתם אין עם בעולם שנקנס באופן נורא שכזה, כמעט כגורלו של סיזיפוס, לחזור פעם אחר פעם על אותו סבל נורא ואיום. נדמה כמעט כאילו נידון העם היהודי לאורך ההיסטוריה כולה לשכפל הלוך ושוב את טעויותיו, חטאיו ופשעיו ולשוב, שוב ושוב, על אסונותיו.
לצאת לטיול באגם ואנזה, להיכנס ל"ווילה ואנזה" ואחר כך להתרווח באחד מבתי הקפה של ברלין ולהשקיף עליה כמשאת נפש אנושית. היש עונש עמוק וצורב מזה בתולדותיו של עם כלשהו? הייתכן כי בעתיד, כשפולין תתפתח במידה מספקת, תהפוך גם העיר אושווינציאם למחוז חפץ? מסופקני אם לא יהיו יהודים שיסבירו כי זהו בעצם ניצחוננו על היטלר – החזרה לאושווינציאם העיר. במאמרו "לקִצה של הסימביוזה הגרמנית-יהודית" כותב בובר בין שאר דבריו:
" ואילו בתולדות גלותנו כל מצב הנראה כקבוע ועומד, חבוי בו נבט ההריסה. אין לנו פעולה שפעלנו בשדה הכלכלה והתרבות של איזה עם, ואפילו החשובה ביותר, שלא תתגלה בן לילה כדבר מיותר, ואף כדבר שהוא למשא. כל ברית היסטורית הקיימת לפי הכרתנו ואמונתנו בינינו ובין עם אדוני הארץ, הרי באמת… יש לדבר הזה תוקף כל זמן שהכול עומד בעינו. אבל נופלים אנו שוב ושוב ברשת הדמיון, שהפעם הדבר מוחלט הוא."
אילו היינו חיים בתקופה אחרת, נראה לי כי יום צום ואבל היה נקבע לזכר מכת ברלין – הלל ושבח למקום בו הוחלט להרוג, לאבד ולהשמיד כל יהודי ויהודייה באשר הם, היש תקדים לכך במסען של עמנו היהודי בזמן? "למיטב" מזלנו יש ויש.
" וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן–בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב."
(שמות ט"ז, ב'-ג')
לאן רוצים לחזור יוצאי מצרים? אל המקום בו צוּוה להשמיד את העם היהודי. למקום בו פסק פרעה:
" כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ"
(שמות א', כ"ב)
אך בכל המקרים האלה, לשיטת המאמינים, הראה ה' את כוחו ועוצם ידו. אם בהורדת המן והשלו, ואם בהענשת הנבלים. אך אנחנו דור שאין הנסים הללו גלויים לנו, ומי שאינו מאמין בנסים כגון דא, מה יעשה? ובכן, בעיניי יש גם פרשנות שאינה דתית לדבר קיום הברית או אי-קיומה והמכות הנלוות לה. המשמעות החילונית יכולה להיות טמונה בהבנת התהליכים החברתיים, תרבותיים ורוחניים של הנהגת העם, המביאה במעשייה לריקבון ההולך ופושה בכל שכבות העם וגוררת בסופו של יום לכל אחד ואחד מהחורבנות שאנו חווים כתוצאה מהתפוקקות החישוקים החברתיים. לא, אין סליחה למהללי ברלין, אך את הסיבות למכה זו חובה עלינו לנתח. אפשר להבין את שורשיה, כפי שניתחו נביאי ישראל בזמנם את התהליכים ההיסטוריים והכלכליים שהביאו בסופו של יום לידי התפוררות וחורבן החברה היהודית.
בתקציב הממשלה האחרון נקבע יעד "חיסולה של העצמאות היהודית". איך אני יודע זאת? משום שהיעד החשוב ביותר לממשלה בשנים הקרובות הוא הגעה לגירעון של 1%. היעד נקבע לשנת 2020, אך אל דאגה – הוא ממומש שלב אחר שלב זה עשרות בשנים בישראל ולפי ההתפתחויות האחרונות הוא יוגשם להוותנו הרבה לפני 2020. משמעותו של היעד היא חיסול החברה הישראלית – אם באמצעות העמקת העוני ויצירת פערים בלתי ניתנים להכלה על ידי החברה הישראלית, ואם באמצעות המתת חולים בשל העלאת מחירי התרופות והטיפולים הרפואיים, או הגברת הקטל בדרכים.
מכת ברלין היא תמרור אזהרה נורא לחברה ההולכת לקראת אבדון. מכת ברלין היא אות וסימן להתפוררות המעמיקה והולכת בקרב הסוציולוגיה הישראלית, התפרקות המובלת על ידי מנהיגים ששני חורבנות, שעברו על עמנו, אינם מדברים אל לבם. הם מעדיפים את ההון הבין-לאומי על פני עצמאות יהודית בישראל. מנין אני יודע זאת? הרי אותם התהליכים ממש, חברתיים, תרבותיים ורוחניים, חוזרים בתולדות עמנו, והרי הם באו ללמדנו, את החילונים שבינינו, את הסיבות השורשיות לחורבנות כאלה.
הנידונּו לשוב ולחזור על הנוראות האלה? כך זה נראה לצערי כרגע, אך גם זאת יש לזכור, מכת ברלין לא באה לעולם רק בשל העובדה שהארץ הזו אינה ארץ זבת חלב ומילקי, אלא גם בשל כך שמנהיגי הארץ הזו בגדו בהבטחה לחברה צודקת וטובה יותר. כי הרי, רמת חיים גבוהה אפשר למצוא בכל מקום אחר בעולם. עובדה. אבל את מימוש חזון נביאי ישראל לחברה טובה יותר אפשר להגשים רק כאן, וכשזה נעלם מאופק האפשרויות, הכול נשבר ומה שנותר זה מחיר המילקי.
התנפצות חלום חברת המופת מכרסמת בצעירים, המתקשים להבין מדוע בארץ שהבטיחה להיות אחרת שוררים אי-צדק ועוול בממדים עמוקים ונרחבים כל כך. המסע לשבירת האמונה של צעירים אלו לא החל ביום אחד, ומהצלחותיו אין להתעלם. ביקוע עמוד השדרה של החברה הישראלית על ידי הנהגתה לאורך שנים הוא תמונת המראה של מהללי ברלין למיניהם. אלה גם אלה, אינם רואים בקיומה של ריבונות יהודית צורך וערך קיומי, וודאי שאינם רואים כל חשיבות ליעוד שקבעה מגילת העצמאות לריבונות השלישית
"תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. תקיים שיווין זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין."
לכן, האצבע של מקבלי ההחלטות קלה על הדק התקציב, ואצל המעלים את ברלין על ראש שמחתם כנ"ל. אך בתוכנו יש גם צעירים שהם מאבני התשתית והקיום של ישראל, המתבוננים על הקואליציה הזו ונדרסים תחת עולה הכלכלי ובעיקר הרוחני. הייאוש החודר לעצמותיהם הוא הסכנה הממשית לקיומנו. ניפוץ תוחלתם, שבירת גוום האמוני, תביא להחלשת כוח העמידה של ישראל ותסכן את עצם קיומה. לכן, הכרעתם הפנימית כה יוצאת דופן, עד כי בפרפרזה על דבריו של וינסטון צ'רצ'יל על הטייסים הבריטים במלחמת העולם השנייה, שאמר: " מעולם לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך" ניתן לומר – מעולם לא ציפו רבים כל כך להכרעת ליבם ונפשם של מעטים כל כך.
פסח
"מה יותר גדול מבית גדול? ספר קטן" 